<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן שע"ו</h1>
<h2>דף ה:</h2>
שאלת בהא דאמרינן [סנהדרין ה' ע"ב] אי דגמיר רשותא למה ליה למשקל, דמקשו עלה דהא בעי למשקל רשותא כי היכי דאי טעה ליפטר, דאי לא נקיט רשותא משלם כההיא דריש פרק אלו טריפות [חולין מ"ג ע"ב] זילו אמרו לבריה דרב יוסף בר חמא דלישלם דמי תורא למאריה. וניחא לך דדילמא משום מדת חסידות נגע בה ר' אבא, ועשית לזו כההיא [ב"מ פ"ג ע"א] דאמר ליה רב לרבה בר בר חנה זיל הב להו אגרייהו דכתיב וארחות צדיקים תשמור, וכדאמר ליה [ב"ק צ"ט ע"ב] (רב לר' חייא) [ר' חייא לרב] ואמר לה לההיא דאחוי ליה דינר אמר לה מעליא הוא ולבסוף לא נסיב דאמר (לה אחילתיה ניהליה), [ליה חלפיה ניהלה] דאמרינן התם דלפנים משורת הדין עבד דדרשינן ואת המעשה אשר יעשון זה לפנים הדין. ואפשר לך לומר כן אף על פי שיש לחלק. ומיהו לעקר מילתא דהתם אפשר להעמידה בשנשא והאכילה לכלבים ביד בעל כרחו של בעל השור, ולדברי ר' אבא דחייבו לשלם טועה בדבר משנה היה כדקאמר תורא בין לרב בין לשמואל שרי, ואפילו טועה בדבר משנה כל היכא דלא אפשר לאהדורה ונשא ונתן ביד בעל כרחו של בעל דבר מחייבין אותו מדין גזלן והזיק בידים, כדברי הרב בעל המאור ז"ל, וכן פירש רש"י ז"ל שם וכן רבותינו בעל התוספות ז"ל. ואף לדעת הרב אלפסי ז"ל הוה ליה כטועה בשקול הדעת ובלא קבלוה עילוייהו בעלים ולא נקיט רשותא מבי ריש גלותא, וכל כי הא משלם מביתו וכמו שכתב הרב בפרק אחד דיני ממונות. ומיהו לעקר קשיין דקא מקשו אמאי דקא אמרינן כיון דגמיר רשותא למה ליה למשקל וקשיא דילמא כי היכי דליפטר, יש לומר דכיון דאי קבלוה עלייהו תו לא משלם [ו]אורחא דמילתא הכין היא, משום הכי קא (עבדי) [מקשי] הכי. והוא הדין דהוה מצי למימר נמי דכי היכי דליפטר אע"ג דלא קבלוה עלייהו, אלא דאגב גררא אתא לאשמועינן מאי דגזרו תלמיד אל יורה, כנ"ל. אבל התוספות הקשו ותירצו ובלשון הזה כתוב שם, הא דלא משני לענין דליפטר כדמוכח לקמן פרק אחד דיני ממונות שצריך רשות ליפטר באיסור והיתר, נראה דמשום ליפטר גרידא לא היה צריך ליטול רשות בתרתי בהוראה ובדין, דבחד מינייהו סגי דהוי דבר בכלל [כל] דבר שיתחייב לשלם, עד כאן. ולענין מה שכתבת במה שהקשו בנשא ונתן ביד למה פטור והא מזיק הוא, ותרצת דהא [לאו] מזיק הוא, ודינא דגרמי אין כאן, שהרי אין כונתו להזיק. יש לי מקום עיון, וכי לא דיינינן דינא דגרמי אלא במי שנתכון להזיק כשורף שטרותיו של חבירו [ב"ק צ"ח ע"א] וכיוצא בו, והא איכא מראה דינר לשלחני דחייב משום דינא דגרמי כדאיתא בפרק הגוזל עצים [שם צ"ט ע"ב]. אלא לא אמרו דינא דגרמי אלא בנזיקין אבל בדינין לא אמרו, וכמו שכתב הרב אלפסי ז"ל בפרק דיני ממונות בדרישה וחקירה. וטעמא דפטור אפילו נשא ונתן ביד, משום דכל דהוי מומחה וקבלוה עלייהו אי נמי נקיט רשותא אנוס הוא ברשות בעלים או ברשות ריש גלותא.
